פניקס הישראלי בע"מ - חברה לבטו נ' ג'לאל אבו מוך

החלטה

התביעה בפני היא תביעת שיבוב שהגישה התובעת נגד הנתבע, בגין נזקים שנגרמו לשני רכבים שביטחה ואשר ניזוקו בתאונה נשוא התביעה. הנתבע טוען שהוא אינו אחראי לתאונה, ומי שגרם לתאונה הוא רכב אחר שהיה מעורב בתאונה. לחילופין הוא אינו אחראי בלעדית לתאונה.

בגין אותה תאונה התנהל הליך קודם, בו תבעה התובעת דנן את נהג הרכב האחר (ת.א. 44637/06). תיק זה נדון לגופו וניתן בו פסק דין. על פסק הדין הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי, שנתקבלו. התובעת טוענת שפסקי דין אלו, יוצרים השתק פלוגתא, לפיהם הנתבע הוא האחראי הבלעדי לתאונה, ולפיכך אין לשמוע עדים בשאלה זו. הנתבע חולק על קיומו של השתק פלוגתא. למחלוקת זו בלבד מתייחסת החלטה זו.

התאונה הנדונה אירעה ביום 21.05.05 והיו מעורבים בה 4 כלי רכב פרטיים. התובעת היתה המבטחת של שניים מבין הרכבים המעורבים, ומכאן תביעתה. כאמור, בגין אותה תאונה כבר הוגשה על ידי התובעת תביעה קודמת (להלן: "התיק הקודם"). באותה תביעה טענה התובעת שאדם אחר, עוויסאת שמו, הוא האחראי לתאונה, והלה הגיש הודעה לצד ג' נגד אבו מוך, הנתבע בתיק זה. טענת הנתבע בתיק הקודם היתה שהתאונה נגרמה באשמו של הנתבע בפני, צד ג' בהליך הקודם, ועל צד ג' לשפותו בגין כל סכום בו יחוייב.

בפסק דינו (כב' השופט קורן) קיבל בית משפט הן את התביעה, והן את ההודעה לצד ג', וקבע שעל הנתבע לפצות את התובעת על מלוא נזקיה, ועל צד ג' לשלם לנתבע כל סכום שהוא ישלם לתובעת. על פסק הדין הוגשו 2 ערעורים (ע"א 2257/08, ע"א 2257/08). ביום 02.12.10 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט שנלר), ולפיו שני הערעורים התקבלו, פסק הדין בוטל, והן התביעה והן ההודעה לצד שלישי נדחו. הצדדים חלוקים בשאלה אם פסקי הדין יוצרים השתק פלוגתא להליך זה.

בחינת טענות הצדדים מעלה שהמחלוקת בין הצדדים מתייחסת למשמעות קביעות פסקי הדין. אך אין למעשה מחלוקת לגבי התקיימותם של התנאים הנדרשים ליצירת השתק פלוגתא. במילים אחרות. אין מחלוקת ששני התיקים מתייחסים לאותה מסכת עובדתית ומתעוררות בהן אותן שאלות עובדתיות ומשפטיות (אותה תאונה); שהצדדים לשני התיקים הם אותם צדדים (צד ג' בתיק הקודם הוא הנתבע בפני, והתובעת בתיק זה היא התובעת בהליך הקודם); ושהתיק הקודם נדון לגופו והוכרע בהכרעה שהיתה חיונית לפסק הדין. המחלוקת היא על מה שנקבע, או לא נקבע, בפסקי הדין.

לטענת התובעת מפסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי עולה שהנתבע הוא אחראי לתאונה, ולפיכך, ולאחר שהנתבע נטל חלק בהליך הקודם, כצד ג', הוא מושתק מלטעון אחרת. הנתבע טוען שלא כך נקבע, וודאי שלא נקבע שהוא האחראי הבלעדי לתאונה.

לשם הבנת המחלוקת יש לתאר תחילה את פרטי התאונה. התאונה אירעה בשעות הערב המאוחרות, ליד הישוב בקה אל גרבייה, בכביש דו סטרי. אין מחלוקת שהתאונה אירעה כתוצאה מכך שרכב עוויסאת (הנתבע בתיק הקודם) ורכב הנתבע בתיק בפני (צד ג' בתיק הקודם) פגעו זה בזה, שכתוצאה מפגיעה זו רכב הנתבע בתיק הקודם חצה את אי התנועה בין שני הנתיבים, עבר לנתיב הנגדי, ופגע בשני רכבים שנסעו בכיוון הנגדי, ואשר היו מבוטחים אצל התובעת. המחלוקת בתיק הקודם, כמו גם בתיק בפני, היא לגבי הנסיבות בעטיין פגעו שני הרכבים זה בזה.

הנתבע בתיק הקודם, עוויסאת, טען שהוא עקף את רכבו של אבו מוך, הנתבע בתיק זה, ולפתע רכב אבו מוך סטה מנתיב נסיעתו ופגע ברכבו. עקב פגיעה זו הוא איבד שליטה, סטה למסלול הנגדי ופגע בשני רכבי התובעת. על כן הוגשה על ידו הודעה לצד שלישי, נגד אבו מוך, הנתבע בתיק זה. צד ג', אבו מוך, חלק על טענות אלו, וטען שעוויסאת החליק ללא כל קשר אליו, כתוצאה מהחלקה זו הוא פגע ברכבו, ולאחר מכן איבד שליטה, סטה לנתיב הנגדי ופגע ברכבי התובעת.

בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' השופט קורן) שאין מחלוקת שנהגי שני רכבי התובעת אינם אחראים לתאונה, שהתובעת זכאית למלוא נזקיה ושהמחלוקת היא בשאלה מי משני הנהגים (הנתבע או צד ג') אחראי לתאונה. במחלוקת זו קבע בית משפט שהוא מעדיף את גרסת הנתבע לפיה צד ג', הוא הנתבע בפני, אחראי לתאונה, והוא שגרם לנתבע בתיק הקודם לאבד שליטה ולסטות עם רכבו לכיוון הנגדי. למרות קביעה זו קבע בית משפט שהוא מקבל את התביעה, מחייב את הנתבע במלוא הנזק, אך בבד בבד הוא מחייב את צד ג', הנתבע בפני, לשפות את הנתבע על מלוא הסכומים שישלם (עמ' 18 שורות 15 – 24; עמ' 19 שורות 3 – 4). מהאמור לעיל, עולה שמסגרת ההליך הקודם הוכרעו הפלוגתאות לעניין נסיבות התאונה והאחריות לה, ונקבע במפורש שצד ג', הוא האחראי לתאונה.

אם הנתבע סבור שפסק דינו של בית משפט השלום אינו ברור דיו, בא בית משפט מחוזי ומבהיר בפסק דינו את הדברים. בית המשפט המחוזי קובע כך: "בית משפט קמא הגיע כאמור למסקנה, כי רכבו של צד ג' סטה וגרם לסטיית רכב הנתבע ולפגיעתו בכלי הרכב שבוטחו על ידי הפניקס...... לא מצאתי כל מקום להתערב במקנתו.... חרף האמור, אין אני יכול להסכים לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא..." (עמ' 6 שורות 25 – 29). היינו במפורש נקבע שהאחריות לתאונה רובצת על צד ג', הוא הנתבע בפני, ובקביעה עובדתית זו, אין התערבות. ההתערבות היא במסקנת פסק הדין, לפיה למרות הקביעה העובדתית הנ"ל, יש לקבל הן את התביעה והן את ההודעה לצד ג', ומסקנה זו, להבדיל מהקביעות העובדתיות, בוטלה.

טוען ב"כ הנתבע כי יש לאפשר לו להביא ראיות לעניין חלוקת האחריות בינו ובין הרכב האחר, ופסק הדין בהליך הקודם אינו קובע שהאחריות לתאונה, רובצת, בלעדית, על הנתבע. אלא שטענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בפסקי הדין בהליך הקודם, לפיהם מלוא האחריות לתאונה רובצת על צד ג', הנתבע בפני. כב' השופט קורן קבע בפסק דינו כי "...כל אלה מלמדים כי רכב צד ג' סטה וגרם לסטיית רכב הנתבע ולפגיעתו בכלי הרכב של התובעת" (עמ' 19 שורות 3 – 4). משמע מלוא האחריות לתאונה רובצת על צד ג', הנתבע בפני. ולפיכך גם נקבע בפסק הדין שעל צד ג' לשפות את הנתבע על מלוא התשלומים בהם יישא (עמ' 19 שורות 7 – 8). אם יש ספק בדבר, קובע בית המשפט המחוזי במפורש בפסק דינו, כי: "בנוסף לכל אשר נאמר, נראה כי בית משפט קמא עצמו ולאחר שמיעת הראיות סבר כי אין מקום לחלוקת אחריות בין צד ג' לבין הנתבע.... מדברים אלו עולה בירור כי לשיטת בית משפט קמא, לא היה מקום לחלוקת אחריות במסגרת פסק הדין" (סעיף 12 לפסק הדין).

המסקנה היא שפסק הדין בהליך הקודם קובע ממצאים עובדתיים מחייבים הן באשר לנסיבות התאונה, והן באשר לאחריות לה. לפי ממצאים אלו מלוא האחריות לתאונה רובצת על הנתבע. לאור האמור, אני דוחה את טענות הנתבע, ומקבלת את טענת התובעת לקיומו של השתק פלוגתא לגבי נסיבות התאונה ולגבי האחריות לה.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 1,500 ₪.

הצדדים יודיעו לבית משפט, בתוך 15 יום, אם לאור החלטה זו, יש צורך לקבוע דיון בתיק זה, או שהם הגיעו להסדר ביניהם.

תז"פ ליום 05.10.11.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק החלטה זו.

ניתנה היום, ה' אלול תשע"א, 04 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: